נקודה מהזוהר לפרשת ראה

על הפסוק בפרשתנו "בנים אתם לה' אלוקיכם, לא תתגודדו", מביא הזוהר הקדוש משל נפלא (הדברים מופיעים בזוהר פרשת ויחי, על פרשת ראה אין זוהר ישיר)- "... למלך שנולד לו בן, שלח אותו לכפר אחד לחנכו ולגדלו, עד שיגדל וללמדו דרכי המלכות, שמע המלך שהבן גדל, מה עשה מתוך אהבת בנו? שלח את המטרוניתא, אם הילד, להביא אותו להיכל המלכות ולשמוח עימו... כך הקב"ה... הנשמה לא מסתלקת מן העולם עד שבאה אם הילד ומעלה אותו להיכל המלך לעולם. ועם כל זה, דרך העולם שאלו בני הכפר בוכים על פרישתו של בן המלך מעימם. היה שם אחד פיקח, אמר להם, על מה אתם בוכים, האם לא בן המלך הוא? ולא ראוי לו יותר לגור עמכם, אלא בהיכל אביו. כך משה, שהיה פיקח, ראה את בני הכפר בוכים ולכן אמר להם להם- בנים אתם לה' אלוקיכם, לא תתגודדו".

היחס של הזוהר הקדוש למוות, להסתלקות הנשמה, מובא במשל זה בצורה ברורה... הנשמה היא בת המלך והיא ירדה לעולם הזה רק כדי ללמוד תכסיסי מלכות, ובהגיע זמנה לא רק שהיא חוזרת להיכל המלך, אלא שהמלך ברחמיו גם שולח את האישה הכבודה, אם הנשמה, ללוות אותה להיכל המלכות. אז למרות צערם הגדול של בני הכפר על פרידת בן המלך מהם, הרי שבכיים הוא "מוזר", כי אף אחד לא ציפה שבן המלך יגור בכפר כל חייו... ממילא ובוודאי שאין מקום להתגודד. ממשיך הזוהר שם ואומר שאילו כל הצדיקים היו יודעים את הדבר הזה, הרי שהם לא היו מצטערים כאשר היו רואים את האם מגיעה ללוות אותם לחצר המלך... נקודה מעניינת נוספת במשל של הזוהר הוא ההתייחסות למשה כאל "אדם פיקח", כלומר- משה רבינו אומר את הדין של "לא תתגודדו" כאמירה חכמה של מי שרואה את המציאות... ולא כ"הלכה".